כאחד שהתחיל את דרכו בליגות הנמוכות (ליגה ג', מכבי אשדוד בשנות השבעים) והגעתי בגיל 17 לליגה השנייה, ומיד שנה לאחר מכן לליגה הראשונה. הליגות הנמוכות מחולקות לשתי פרספקטיבות אחת ליגה א', והשנייה ב' ו ג'.

ליגה א' של השנים האחרונות מעניינת ומרתקת מאוד, בליגה משחקים שחקנים מוכשרים שיורדים לצבור ניסיון ולחזור לממש את חלומם. הרבה מהם גם מצליחים להתברג בליגה הלאומית ויש כאלה שאף מצליחים בליגת העל. יש שחקנים מוכשרים, צעירים יחסית, שהבינו שתחרות על מקום קבוע בהרכב ליגת העל או ליגה לאומית יכול לקחת להם זמן, וזמן שווה כסף. ולכן עשו להם בחירה משכילה והלכו ללמוד או מצאו עבודה קבועה במקומות מסודרים, ובמקביל ירדו לשחק בליגה א'. מה שגרם לליגה להשתבח בשחקנים טובים, ולשחקנים עוד מקור הכנסה לתשלום המשכנתה.

 מירו בן שמעון. התחיל את דרכו מהליגות הנמוכות והגיע עד ליגת העל.

בליגה א' עוד ניתן לפנטז על הליגות הגבוהות ועל התקדמות או הגשמת חלום. מכוון שליגה א' עוברת שדרוג רציני עם הזמן, נוספו מאמנים מוכשרים לשוק העבודה והחלו לאמן בליגה א', מאמנים שיש להם ניסיון ולפעמים גם ידע שיכול להוסיף המון לשחקנים צעירים. כתוצאה מכך, למרות שליגה א' בהגדרתה אינה ליגה מקצוענית, היא עוברת  שדרוג מקצועי מצויין, והיא מהווה מקפצה מצויינת לצעירים.

לדעתי, עדיף 90 דקות משחק בזמן אמת בליגה א' על עשרות שעות של אימונים או משחקי אימון בליגות הבכירות. רק דרך משחק רישמי ניתן לעשות את הקפיצה המיוחלת.

לעומת זאת ליגות ג' ו ב', שם כמעט ולא נמצא  שחקנים שיכולים לשחק בליגות הגבוהות, למעט מקרים מאוד חריגים אחת לכמה שנים. הליגות האלו הן פשוט להנאה, לשמור על אהבת המשחק ועל התחרותיות עד כמה שאתה יכול.  המקצוענות, ההתנהלות, השכר, המגרשים ושאר המרכיבים הינם מתחת לכל ביקורת מכורח הנסיבות. כדי להצליח בליגות האלו צריך יותר מאמונה ועקביות, צריך יכולת מוכחת והמון המון מזל . 

שיהיה בהצלחה!!