בית"ר יבנה היא סיפור קלאסי של סינדרלה. מהמקום החמישי בליגה ב' דרום ב', דרך המסע המדהים בפלייאוף שהסתיים בהפסד כואב לכרמיאל במשחק המכריע, ועד לזכייה בכרטיס הנכסף לליגה א' לראשונה בתולדותיה. האמת, אפשר לומר שנעשה כאן צדק. המשחק המומצא נגד כרמיאל היה בבחינת עוול שלא יאותר. למזלה של ההתאחדות, הוא תוקן. כעת עומדים בפני ראשיה של הקבוצה הצנועה ים של אתגרים.
מאז שהוקמה, בית"ר יבנה חסתה בצילה של היריבה/אחות העירונית, מכבי. עד כדי כך לא ספרו אותה בעיר שהיא קיבלה רק את המגרש קטן המידות בכניסה המזרחית הידוע בכינויו כצל'ה. הקבוצה היתה דרה של קבע בתחתית ליגה ב', תוך שהיא עולה ויורדת ממנה לסירוגין. כאמור, עד לעונה החולפת.
כעת, כשהמטרה הגדולה הושגה עומדים בפני הקבוצה אתגרים שהיא מעולם לא עמדה בהם. האתגר הראשון הוא הכלכלי. כולם יודעים שלשרוד בליגה א' שווה בערך תקציב שקרוב למיליון שקל, איך שלא הופכים זאת. את רוב התקציב העירוני של הכדורגל צורכת היריבה העירונית, מכבי, ואם תוסיפו לעובדה שראשיה מקורבים מאד לראש העיר, תבינו כמה קשה יהיה לבית"ר להעמיד תקציב ראוי. אין ספק שבפני המאמן, שמעון אלקבץ עומד אתגר ענק: לבנות קבוצה מאפס בתקציב אפס.
הבעיה השנייה היא האוהדים. לבנות גרעין אוהדים סביב המועדון לא יהיה פשוט שכן רוב אוהדי הכדורגל בעיר גדלו על ברכיה של מכבי המיתולוגית. בנוסף, אין לקבוצה מחלקת נוער. מעבר לצורך לבנות מחלקה שתייצר את דור ההמשך של השחקנים, תקנון ההתאחדות מחייב לפחות שתי קבוצות נוער. מהיכן מביאים ילדים? איך מקבלים משבצות אימון? גם אלה סוגיות לא פשוטות שראשי בית"ר יבנה יצטרכו להתמודד איתן, ודי מיידית.
נכון, אלה צרות של עשירים, כל מועדון היה מוכן להתחלף איתן, אבל ברוח התקופה כשהתקציבים מחולקים במשורה, זה לא יהיה שפוט כלל וכלל.
לבנות קבוצה מאפס. אלקבץ
