העוזר שמחליף את המאמן – האם זה לגיטימי?

לא פעם אנו רואים במועדוני כדורגל מצבים בהם מאמן מפוטר – והעוזר שלו מקודם לתפקיד הראשי. האם מדובר במהלך לגיטימי או בפגיעה באתיקה ובנאמנות שבין מאמן לעוזרו? האם זה לא בגידה במאמן שהביא אותו להיות עוזרו?

בעולם הכדורגל, מערכת היחסים בין מאמן לעוזר שלו נחשבת קרובה במיוחד – כמעט כמו שותפות. המאמן הראשי הוא זה שבוחר את עוזרו, מעניק לו מקום בצוות, סומך עליו ונותן לו גישה מלאה למתרחש בחדר ההלבשה ובמערכת. לכן, כשמאמן מפוטר והעוזר שלו נשאר – ולעיתים אף מקודם לתפקיד המאמן הראשי – השאלה האתית עולה במלוא עוצמתה.

האם זה לגיטימי שעוזר המאמן, שהיה חלק בלתי נפרד מהצוות המקצועי ומהכישלון שנרשם, ייקח את המושכות וימשיך להוביל את הקבוצה? האם אין לו אחריות מקצועית לתוצאות, כפי שיש למאמן הראשי?

במקרה הנדון, המאמן הראשי הוא זה שהביא את עוזרו למועדון, מתוך אמון אישי ומקצועי. אך לאחר שהמאמן פוטר – העוזר נשאר ואף קיבל את תפקיד המאמן הראשי. מעניין לציין שמדובר בעוזר חסר ניסיון, שאימן בעבר בליגה א’ ללא הצלחה – דבר שהופך את המינוי הזה לשנוי עוד יותר במחלוקת.

אז מה נכון לעשות? מצד אחד, העוזר מקבל הזדמנות שלא בטוח שתגיע שוב. מצד שני, יש מי שטוענים כי לויאליות מקצועית מחייבת אותו לעזוב יחד עם המאמן שהביא אותו.

מה דעתכם? האם מדובר בצעד טבעי של קידום לגיטימי – או במהלך לא הוגן כלפי מי שנתן לו את ההזדמנות מלכתחילה

חי אבייב, התמונה להמחשה בלבד. צילום: חגאג רחאל